הדלקת נרות שבת: כל מה שצריך לדעת על מנהגי הדלקת נרות שבת

בבית יהודי ממוצע, רגע ההדלקה נמשך פחות מדקה. אבל הטעויות שנעשות באותה דקה — בחירת מיקום לא בטוח, נרות שכבים אחרי עשר דקות, ויטרינה שמתנדנדת כשהילדים רצים — עולות הרבה יותר מדקה של תסכול. הן עולות בתחושת חג שנפגמת, בסימני שריפה על המפה החדשה, ולפעמים בסיטואציות מסוכנות שאף אחד לא תכנן.

במפעל פאר הזכוכית, אנחנו רואים את זה כבר שישה עשורים. משפחות מגיעות אלינו אחרי שהוויטרינה הזולה התפרקה, אחרי שהשעווה נטפה על הכסף של סבתא, אחרי שהנר נפל כי הבסיס היה קטן מדי. הן מגיעות כי הבינו משהו פשוט: הדלקת נרות שבת היא לא רק מצווה — היא מערכת שלמה של הכנה, בטיחות, אסתטיקה ומסורת.

המדריך הזה נכתב כדי לתת לכם את כל מה שצריך לדעת. לא רק את ההלכה היבשה, אלא את החוכמה המעשית שנצברה אצלנו מאז 1965 — מאלפי לקוחות, מאלפי שולחנות שבת, מאלפי רגעי הדלקה.

ויטרינות מומלצות לנרות שבת

ויטרינה סגורה קלאסית

עיצוב קלאסי ואלגנטי המשלב בטיחות מקסימלית עם מראה מסורתי מכובד לשולחן השבת

צרו קשר למחיר

לצפייה במוצר

ויטרינה סגורה דגם בייסיק ליטוש יהלום

ליטוש יהלום מדויק המעניק ברק מיוחד ונוצץ לכל פינת הדלקה בביתכם

צרו קשר למחיר

לצפייה במוצר

ויטרינה סגורה מפוארת

עיצוב מפואר ומרשים במיוחד לבתים שמחפשים את הטוב ביותר לשולחן השבת

צרו קשר למחיר

לצפייה במוצר

למה בכלל מדליקים נרות שבת? המשמעות שמאחורי הלהבה

השאלה נשמעת פשוטה, אבל התשובה עמוקה הרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים. הדלקת נרות שבת היא לא סתם "מנהג יפה" או "אווירה נעימה". זו מצווה שנתקנה כדי להביא אור לבית לכבוד שבת, ליצור אווירת קדושה, ולתמוך בשלום בית ועונג שבת.

חכמינו הבינו משהו שהפסיכולוגיה המודרנית גילתה מחדש: אור משנה את ההרגשה במרחב. בית מואר הוא בית שמח. בית חשוך — גם אם יש בו אוכל טוב ואנשים אוהבים — מרגיש עצוב, מדוכא. לכן תקנו להדליק נרות במקום שבו אוכלים, במקום שבו המשפחה מתאספת.

יש כאן גם היבט פרקטי שלא תמיד מדברים עליו. הנרות מספקים אור נעים לסעודת ליל שבת, לתנועה בטוחה בבית, לקריאה ולשירה משפחתית. זו "פעולת מעבר" שמסמנת את סיום ההכנות הטרופות של ערב שישי ואת הכניסה לאווירה רגועה ומכובדת.

הקשר העמוק בין נרות שבת לשלום בית

המושג "שלום בית" מופיע בהקשר של נרות שבת לא במקרה. כשיש אור — יש שקט. כשיש שקט — יש שיחה. כשיש שיחה — יש חיבור. האור סביב שולחן השבת יוצר מרחב שבו המשפחה יכולה להיות ביחד, לא רק פיזית אלא גם רגשית.

אנחנו רואים את זה אצל הלקוחות שלנו. משפחות שמשקיעות בוויטרינה יפה, בנרות איכותיים, במקום מכובד להדלקה — הן מדווחות על חוויית שבת שונה לחלוטין. לא בגלל הזכוכית עצמה, אלא בגלל מה שהיא מייצגת: כבוד למצווה, כבוד לזמן המשפחתי, כבוד לאור.

מתי בדיוק מדליקים נרות שבת? הזמן שאסור לפספס

זו השאלה שיוצרת הכי הרבה לחץ בערב שישי. התשובה הפשוטה: מדליקים לפני השקיעה, לפי הזמן שמופיע בלוחות זמני שבת לעיר שלכם. הזמן הנפוץ הוא בין 18 ל-40 דקות לפני השקיעה, תלוי במנהג המקום.

בירושלים נהוג להדליק 40 דקות לפני השקיעה. בשאר הארץ — 20 דקות לפני. אלה לא מספרים שרירותיים. הם מבוססים על מסורת ארוכת שנים, על חישובים הלכתיים, ועל הרצון לתת "מרווח ביטחון" למשפחות.

למה יש הבדלים בזמני ההדלקה בין מקומות שונים?

ההבדלים נובעים משילוב של גורמים: מיקום גיאוגרפי (קו רוחב), מנהג מקומי, ו"תוספת שבת" — הרצון להוסיף קדושה משבת לחול.

מנהג ירושלים להדליק 40 דקות לפני השקיעה הוא מנהג עתיק וייחודי. יש שמסבירים אותו בגלל קדושת המקום, יש שמסבירים אותו בגלל מבנה העיר ההיסטורי. בשאר הארץ — 20 דקות הפכו לסטנדרט, אבל יש משפחות שנוהגות להקדים יותר.

האם מותר להדליק נרות שבת מוקדם יותר מהזמן הרגיל?

כן, במצבים מסוימים אפשר להקדים. אבל יש גבולות.

הזמן המוקדם ביותר שבו ניתן להדליק נקרא "פלג המנחה" — שעה ורבע לפני השקיעה (בקירוב, כי גם זה משתנה). לפני הזמן הזה אי אפשר להדליק בברכה.

מתי משפחות צריכות להקדים? כשיש אירוע משפחתי, כשמארחים שמגיעים מרחוק, כשיש לו"ז עבודה לא גמיש, כשנוסעים לשבת במקום אחר וצריכים לצאת מוקדם. במקרים כאלה — אפשר להקדים, אבל חשוב לוודא שההדלקה עדיין בתוך הזמן ההלכתי המותר.

מה עושים כשצריך להקדים בגלל אילוץ מעשי?

הפתרון הכי טוב: תכנון מראש. אם יודעים שבשבת מסוימת יש אילוץ — בודקים את זמן "פלג המנחה" לאותו יום, ומדליקים בזמן שבין פלג המנחה לבין זמן ההדלקה הרגיל.

דוגמה מעשית: משפחה שמתארחת בצפון וצריכה לצאת מבאר שבע בשלוש אחר הצהריים. אם זמן ההדלקה הרגיל הוא 18:30 ופלג המנחה הוא 17:15 — אפשר להדליק ב-17:20, לברך, ולצאת לדרך בראש שקט.

מי חייב להדליק נרות שבת — נשים, גברים או שניהם?

השאלה הזו מבלבלת הרבה אנשים, אז בואו נבהיר: הדלקת נרות שבת היא חובה ביתית. המטרה היא שבבית יהיה אור לכבוד שבת. מי שמדליק בפועל — יוצא ידי חובה בשם כל בני הבית.

בפועל, המנהג הרווח הוא שהאישה מדליקה. יש לזה מקורות עתיקים ומשמעויות עמוקות. אבל — וזה חשוב — אם אין אישה בבית, או אם האישה לא יכולה להדליק מסיבה כלשהי, הגבר חייב להדליק. הוא לא "פטור". הוא חייב.

רווק שגר לבד? מדליק ומברך. אלמן? מדליק ומברך. גבר שאשתו בבית חולים? מדליק ומברך. אין תירוצים. המצווה היא על הבית, לא על המגדר.

מה לגבי בנות וילדים שמדליקים?

בהרבה בתים נהגו שבנות מדליקות נר משלהן לפני הנישואין. זה מנהג יפה שמחנך לאהבת המצווה ולאחריות.

אבל — ושימו לב טוב — צריך לעשות את זה בצורה בטוחה. ילדה קטנה לא אמורה להדליק לבד. היא צריכה להדליק בפיקוח של מבוגר, על משטח יציב, במרחק בטוח מווילונות ומבדים. ההידור לא שווה את הסיכון.

בפאר הזכוכית אנחנו תמיד ממליצים על ויטרינות עם מדפים נפרדים לנרות הבנות — גובה נמוך יותר, נגיש וקל לפיקוח, אבל עדיין מכובד ויפה.

כמה נרות שבת מדליקים? המספר שהכי מתאים לכם

התשובה הקצרה: המינימום הוא שיהיה אור. המנהג הנפוץ הוא שני נרות. הרבה משפחות מוסיפות נרות כמנהג הידור.

שני הנרות הפכו לסטנדרט בגלל הקישור לרעיון "זכור ושמור" — שתי הלשונות שבהן מופיעה מצוות השבת בתורה. "זכור את יום השבת" בעשרת הדברות הראשונות, "שמור את יום השבת" בעשרת הדברות השניות. שני נרות כנגד שתי הלשונות.

יש מנהגים אחרים: יש שמדליקות שבעה נרות (כנגד ימות השבוע), יש שמוסיפות נר לכל ילד, יש שמדליקות עשרה (כנגד עשרת הדברות). כל מנהג יפה — העיקר שהוא עקבי.

האם חייבים להמשיך תמיד עם אותו מספר נרות?

זו שאלה שחוזרת אצל הרבה משפחות, במיוחד כשמתחתנים בני זוג ממשפחות עם מנהגים שונים.

העיקרון ההלכתי: מנהג שקיבלו על עצמם — נשמר. אם אישה התחילה להדליק שלושה נרות, היא ממשיכה עם שלושה. אם התחילה עם שניים — ממשיכה עם שניים.

מנהג מעניין שקיים בחלק מהקהילות: אם אישה שכחה להדליק נרות שבת (לא במזיד, רק בשוגג), היא מוסיפה נר אחד קבוע מאותה שבת והלאה. זה לא "עונש" — זה תיקון, תזכורת, והידור.

איפה הכי נכון להניח את נרות השבת בבית?

המיקום חשוב לא פחות מהזמן. מדליקים במקום שבו האור יהיה שימושי ונראה בליל שבת — בדרך כלל באזור הסעודה, ליד שולחן האוכל או בפינת האוכל.

הטעות הנפוצה: להניח את הנרות במקום "בטוח" אבל מרוחק. נרות שבת על מקרר במטבח כשהסעודה בסלון? זה מפספס את המטרה. האור צריך לשרת את הבית, להאיר את המקום שבו יושבים.

הטעות ההפוכה: להניח במקום מרכזי אבל מסוכן. ליד וילון שמתנופף, על שולחן רעוע, במעבר שילדים רצים בו, ליד מזגן שמפזר רוח.

רשימת בדיקה לבטיחות לפני כל הדלקה

בפאר הזכוכית, כל ויטרינה לנרות שבת שאנחנו מייצרים עוברת בדיקת בטיחות. הזכוכית עבה ועמידה, הבסיס רחב ויציב, יש הגנה מפני רוח ומפני נפילת נרות. זה לא מותרות — זה הגיון בסיסי.

איך עושים הדלקת נרות שבת נכון — מדריך מעשי צעד אחר צעד

הנה הסדר שעובד בכל בית:

שלב ראשון — הכנה: מכינים את הנרות או כוסיות השמן במקום הקבוע. בודקים שהכל יציב. מוודאים שגפרורים או מצית נמצאים בהישג יד. מכבים טלפונים ומסיימים כל מלאכה.

שלב שני — הדלקה: מדליקים את כל הנרות, אחד אחרי השני, עד שכולם בוערים.

שלב שלישי — ברכה: מכסים את העיניים בידיים (מנהג נפוץ) ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת."

שלב רביעי — תפילה: פותחים את העיניים, מביטים באור, ואומרים תפילה אישית או בקשה. הרבה נשים נוהגות להתפלל על בני המשפחה, על בריאות, על פרנסה, על שלום.

הכל לוקח פחות משתי דקות. אבל שתי דקות מסודרות שוות יותר מעשר דקות של בלגן ולחץ.

מה הברכה על הדלקת נרות שבת? הנוסח המדויק

הברכה היא: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת."

זה הנוסח. קצר, ברור, עתיק. יש וריאציות קטנות בהגייה בין עדות שונות — "נר של שַׁבָּת" או "נר שֶׁל שַׁבָּת" — אבל המשמעות זהה.

כשחל יום טוב בשבת, מוסיפים: "להדליק נר של שבת ושל יום טוב." כשיום טוב לבד (לא בשבת): "להדליק נר של יום טוב."

מדליקים ואז מברכים — או מברכים ואז מדליקים? הסדר הנכון

זה אחד הנושאים הכי מבלבלים למי שמתחיל. התשובה: ברוב הבתים נהוג להדליק קודם ואז לברך.

למה? בגלל עיקרון הלכתי שנקרא "עובר לעשייתן" — ברכה צריכה להיות לפני המעשה. אבל יש בעיה: חלק מהפוסקים אומרים שברגע שמברכים על נרות שבת, מקבלים על עצמם את השבת ואסור לעשות מלאכה. אז איך מדליקים אחרי הברכה?

הפתרון שהתקבל בהרבה קהילות: מדליקים את הנרות, מכסים את העיניים בידיים (כדי "לא לראות" את האור), מברכים, ואז פותחים את העיניים ונהנים מהאור. ככה הברכה היא "לפני" ההנאה מהאור, גם אם האש כבר דולקת.

זה נשמע מסובך בכתב, אבל בפועל זה טבעי ופשוט. מדליקים, מכסים עיניים, מברכים, פותחים עיניים. נגמר.

מה עושים אחרי הברכה על הדלקת נרות שבת?

אחרי הברכה יש רגע מיוחד. הרבה נשים נוהגות להישאר עם עיניים מכוסות עוד כמה שניות ולומר תפילה אישית. זה הזמן לבקש על בריאות המשפחה, על הצלחת הילדים, על שלום בית, על כל מה שעל הלב.

אין נוסח קבוע לתפילה האישית. כל אחת אומרת מה שבליבה, במילים שלה. יש שמשתמשות בנוסחים מסורתיים, יש שמדברות בחופשיות. שני הדרכים יפות.

אחרי התפילה, פותחים עיניים ורואים את האור. זה הרגע. השבת נכנסה לבית.

מה לא עושים אחרי הברכה: לא נוגעים בנרות, לא מזיזים אותם, לא מכבים ולא מדליקים כלום. מי שקיבלה על עצמה שבת — נשארת בשבת.

מה עושים אם איחרתי ולא הדלקתי בזמן?

זה קורה. לכולם. השאלה היא מה עושים עכשיו.

אם עדיין לפני השקיעה — רצים ומדליקים. עדיף להדליק ברגע האחרון מאשר לא להדליק בכלל. מדליקים, מברכים, ומתקדמים.

אם כבר אחרי השקיעה — לא מדליקים. נגמר. מסתמכים על האור החשמלי שכבר דולק בבית, ומקפידים בשבוע הבא להדליק בזמן.

מה לא עושים: לא נכנסים לפאניקה, לא מרגישים אשמה מרה, לא "מתקנים" בשבת עצמה. טעינו, למדנו, ממשיכים הלאה.

איך מונעים איחור קבוע? שיטת שתי התזכורות

השיטה הכי פשוטה שעובדת: שתי תזכורות בטלפון.

תזכורת ראשונה — שעה לפני זמן ההדלקה. זו התזכורת ל"להתחיל לסיים": לסיים בישולים, לסדר את השולחן, להכין את הנרות, להתקלח, להתלבש.

תזכורת שנייה — עשר דקות לפני זמן ההדלקה. זו התזכורת ל"עכשיו": לגשת לנרות, להדליק, לברך.

פשוט, יעיל, עובד. אחרי כמה שבועות זה הופך לאוטומטי.

כמה זמן נרות השבת צריכים לדלוק?

אין "חובה" הלכתית למספר שעות מסוים. העיקרון: הנרות צריכים לדלוק כל עוד יש צורך באור שלהם — לפחות לאורך סעודת ליל שבת.

בפועל, רוב המשפחות בוחרות נרות או שמן שמחזיקים שלוש עד ארבע שעות. זה מספיק לסעודה, לזמירות, לקריאת פרשת השבוע, ולזמן איכות משפחתי.

נרות שנגמרים אחרי עשרים דקות הם בעייתיים. לא מבחינה הלכתית בהכרח, אבל מבחינה מעשית — האור נגמר לפני שהסעודה מתחילה ברצינות. לכן כדאי להשקיע בנרות איכותיים או בשמן זית טוב עם פתילות שמחזיקות.

האם אפשר להדליק נרות שבת עם שמן בכוסיות זכוכית?

בהחלט כן. ולא רק אפשר — הרבה משפחות מעדיפות את זה.

שמן זית עם פתילה בכוסית זכוכית נחשב להידור מצווה. האור יציב יותר, אין טפטופי שעווה, אין פיח שחור על התקרה, והמראה יפה ומכובד. יש אפילו דעות שאומרות ששמן זית הוא העדיף ביותר להדלקת נרות.

כוסיות הזכוכית מוסיפות ממד נוסף: הן מגינות על הלהבה מרוח, הן מונעות נפילה של הנר, הן קלות לניקוי ולשימוש חוזר. זה פתרון שמשלב בטיחות, אסתטיקה והידור.

איך בוחרים כוסית או בסיס יציב?

כמה עקרונות שלמדנו מניסיון של שישים שנה:

גובה: כוסית נמוכה מדי תגרום לאור חלש. כוסית גבוהה מדי עלולה להתהפך. הגובה האידיאלי הוא בין 5 ל-8 ס"מ.

רוחב בסיס: בסיס רחב יותר = יציבות טובה יותר. כוסית עם בסיס צר זה סיכון. תמיד לבחור בסיס רחב יותר מפי הכוסית.

עובי הזכוכית: זכוכית דקה עלולה להיסדק מחום. זכוכית עבה מדי מסתירה את האור. העובי המושלם הוא 3-4 מ"מ.

לשדרוג משמעותי של חוויית ההדלקה עם פריטי זכוכית איכותיים ובטיחותיים, אפשר לפנות אלינו בפאר הזכוכית. אנחנו מייצרים כוסיות ומעמדים בדיוק לפי הצרכים האלה — יציבות, בטיחות, יופי.

האם אפשר לצאת ידי חובה עם תאורה חשמלית במקום נרות?

זו שאלה שעולה בעיקר במצבים מיוחדים: בתי מלון שאוסרים אש גלויה, בתי חולים, מעונות סטודנטים, טיסות.

התשובה ההלכתית מורכבת. יש פוסקים שמתירים להסתמך על אור חשמלי בשעת הצורך, כי המטרה היא שיהיה אור בבית לכבוד שבת. יש פוסקים שמחמירים ואומרים שנר שמן או שעווה הוא לכתחילה.

הגישה המעשית של רוב המשפחות: לכתחילה — נרות או שמן. בשעת צורך אמיתית, כשאין ברירה אחרת — אפשר להדליק מנורה חשמלית (לפני שבת) ולהסתמך עליה. בברכה — יש שמברכים ויש שלא, תלוי במנהג ובפסיקה שמקבלים.

העיקר: לא להגיע למצב הזה אם אפשר להימנע. תכנון מראש פותר את רוב הבעיות.

איך מדליקים נרות שבת כשמתארחים או נמצאים מחוץ לבית?

התארחות בשבת מעלה שאלות מעשיות שצריך לחשוב עליהן מראש.

כשמתארחים אצל משפחה אחרת: בדרך כלל בעלת הבית המארחת מדליקה, והאורחות יוצאות ידי חובה בהדלקה שלה. יש נשים שנוהגות להדליק בעצמן גם כשמתארחות — זה מנהג יפה, אבל צריך לתאם עם המארחים ולוודא שיש מקום בטוח.

בבית מלון: בודקים מראש האם יש מקום ייעודי להדלקת נרות (הרבה מלונות בישראל מכינים פינה כזו בחדר אוכל או בלובי). אם אין — שואלים את הנהלת המלון. אם אסור לגמרי להדליק אש — מסתמכים על התאורה החשמלית בחדר.

בדירת נופש או צימר: מביאים איתכם כלי הדלקה יציבים, מוודאים משטח בטוח, מרחיקים מווילונות ומריפודים. לא מניחים על שולחן עץ ישן בלי הגנה.

כללים שעובדים בכל מצב של התארחות

תמיד לשאול לפני — את המארחים, את הנהלת המקום, את מי שאחראי. לא להניח שמותר.

תמיד להביא פתרון עצמאי — כוסיות זכוכית קטנות, מגש מתכת או זכוכית לבסיס, שמן ופתילות. לא לסמוך על מה שיהיה במקום.

תמיד לבדוק את המיקום — לא ליד וילון, לא על מדף צר, לא במעבר. רצפת אריחים או משטח אבן עדיפים על כל דבר אחר.

מומלץ לשקול שימוש בויטרינות מוגנות לנרות שבת גם כשנוסעים. יש דגמים קומפקטיים שקל לארוז, שנותנים הגנה מלאה ומראה מכובד גם מחוץ לבית.

מנהגי הדלקת נרות שבת — מה שונה בין משפחות ועדות?

מנהגי הדלקת נרות משתנים בין עדות, בין קהילות, ואפילו בין משפחות באותה קהילה. ההבדלים נוגעים לכמה תחומים:

זמן ההדלקה: כבר דיברנו על ההבדל בין ירושלים (40 דקות) לשאר הארץ (20 דקות). יש קהילות שמקדימות עוד יותר.

מספר הנרות: שניים, שבעה, עשרה, נר לכל ילד — כל מנהג יפה כשהוא עקבי.

סדר הדלקה וברכה: רוב הקהילות מדליקות ואז מברכות. יש קהילות ספורות עם מנהג אחר.

תפילות וכוונות: יש נוסחים מסורתיים של תפילה אחרי ההדלקה, יש שמתפללות בחופשיות, יש שאומרות פרקי תהילים ספציפיים.

איך בונים מנהג בית כששני בני הזוג מגיעים מרקע שונה?

זו שאלה שמגיעה אלינו הרבה, במיוחד מזוגות צעירים. התשובה פשוטה בתיאוריה, מורכבת יותר בפרקטיקה.

העיקרון: לבחור מנהג אחד עקבי ולהחזיק בו. לא "פעם ככה ופעם ככה". עדיף לוותר על מנהג של בית אחד ההורים מאשר לעשות בלאגן.

הדרך: לשבת יחד לפני הנישואין או בתחילת הנישואין ולהחליט. כמה נרות מדליקים? מתי? באיזה סדר? אם יש ספק — להתייעץ עם רב שמכיר את שני הרקעים.

הכבוד ההדדי: שני בני הזוג מגיעים עם מסורת. אף מסורת לא "נכונה יותר". הבחירה היא משותפת, מתוך כבוד ואהבה.

איך יוצרים מראה מכובד בהדלקת נרות בלי לפגוע בבטיחות?

זו השאלה שעליה אנחנו עונים כל יום בפאר הזכוכית.

יש משפחות שחושבות שצריך לבחור: או יפה, או בטוח. זו טעות. אפשר גם וגם — אם עושים את זה נכון.

זכוכית איכותית מעצימה את האור. היא מוסיפה ברק, מחזירה את הלהבה, יוצרת אפקט של "יותר אור" מאותה כמות נרות. ויטרינה יפה הופכת את פינת ההדלקה לפינת גאווה בסלון.

אבל זכוכית גם יכולה להיות מסוכנת אם היא לא נכונה. זכוכית דקה מדי נסדקת. זכוכית חלקה מדי מחליקה. זכוכית על בסיס צר נופלת. לכן כל כך חשוב לבחור מוצרים שתוכננו נכון מההתחלה.

איך שומרים על זכוכית נקייה משעווה ופיח?

ניקיון הזכוכית הוא חלק מכבוד השבת. זכוכית מלוכלכת זה לא מכובד, לא יפה, ומפריע לאור.

שעווה שנטפה: לחכות שתתקשה לגמרי, ואז להסיר אותה בעדינות עם כף פלסטיק או ציפורן. לא לגרד עם מתכת — זה שורט את הזכוכית.

פיח שחור: לנגב עם מטלית לחה רכה. אם צריך — קצת סבון כלים מהול במים. לא חומרי ניקוי כימיים חזקים.

מניעה: להשתמש בשמן איכותי שלא מפייח, לוודא שהפתילה במידה הנכונה (לא ארוכה מדי), לשים את הנרות במקום ללא רוח.

השוואה מקיפה בין פתרונות הדלקה שונים

שאלות נפוצות על הדלקת נרות שבת

לסיום: איך הופכים את הדלקת הנרות לחוויה שלמה

הדלקת נרות שבת היא לא רק מצווה — היא רגע. רגע של עצירה אחרי שבוע שלם של ריצה. רגע של חיבור למסורת של דורות. רגע של אור שנכנס לבית.

הרגע הזה ראוי להכנה נכונה. הוא ראוי לכלים יפים ובטוחים. הוא ראוי למקום מכובד בבית.

במפעל פאר הזכוכית אנחנו מייצרים ויטרינות לנרות שבת כבר שישה עשורים. כל ויטרינה נעשית באהבה וברגש, בדיוק מקצועי, עם שירות מסור מכל הלב. סודות מלאכת עבודת היד עוברים אצלנו מדור לדור — מאב לבן, מאומן לאומן.

אם גם אתם רוצים ויטרינה שתפאר את שולחן השבת שלכם לשנים ארוכות, שתהיה בטוחה לילדים, יפה לעין, ובנויה להחזיק מעמד — נשמח ללוות אתכם בבחירה המדויקת. צרו קשר עם אורן, האומן שמאחורי פאר הזכוכית, בטלפון 050-414-8184 או צרו קשר דרך האתר. נתאים עבורכם בדיוק את מה שביתכם צריך.

ויטרינות מומלצות לנרות שבת

ויטרינה סגורה קלאסית

עיצוב קלאסי ואלגנטי המשלב בטיחות מקסימלית עם מראה מסורתי מכובד לשולחן השבת

צרו קשר למחיר

לצפייה במוצר

ויטרינה סגורה דגם בייסיק ליטוש יהלום

ליטוש יהלום מדויק המעניק ברק מיוחד ונוצץ לכל פינת הדלקה בביתכם

צרו קשר למחיר

לצפייה במוצר

ויטרינה סגורה מפוארת

עיצוב מפואר ומרשים במיוחד לבתים שמחפשים את הטוב ביותר לשולחן השבת

צרו קשר למחיר

לצפייה במוצר

אורן חיון – אמן זכוכית מהדור השלישי

בעליו של מפעל היוקרה "פאר הזכוכית" בבני ברק, עם למעלה מ-25 שנות ניסיון. את סודות המלאכה למד מאביו, כחלק משושלת משפחתית של אומנות זכוכית הפעילה מאז 1965. אורן מתמחה בייצור ועיצוב ויטרינות לנרות שבת, מקלחונים ומגוון מוצרי זכוכית בהתאמה אישית – תוך שילוב של דיוק מקצועי, אהבה למלאכה וחיבור עמוק למסורת היהודית.